הוארי עבד אלחלים נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א

פסק דין

רקע ותמצית טענות הצדדים

לפניי תביעה נזיקית, אשר הוגשה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), במסגרתה עותר התובע, יליד 17.10.61, כי בית המשפט יחייב את הנתבעת לפצותו בגין נזק גוף אשר נגרם לו, לטענתו, בתאונה מיום 19.1.06 שעה שנהג ברכב בעל מ.ר 45-010-20 (להלן: "הרכב").

הנתבעת, מנורה חברה לביטוח בע"מ, כשמה כן היא, חברה רשומה העוסקת בעסקי הביטוח. במועדים הרלוונטיים לתובענה ביטחה הנתבעת את הרכב בפוליסה שפרטיה בכתב התביעה, בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל-1970.

התובע טוען, כי ביום 19.1.06 בשעות הצהריים הוא היה מעורב בתאונת דרכים עת נהג ברכב נשוא התובענה שעה שנסע בכביש עוקף נצרת.

לטענתו, מיד לאחר התאונה, הוא הובהל לבית חולים המשפחה הקדושה נצרת, שם אובחנו אצלו חבטות וחבלות בכל חלקי גופו ובמיוחד בעמוד שדרה צווארי וגב תחתון, כתפיים, ראש ופנים. התובע טופל ושוחרר עם הוראות למנוחה מוחלטת ומעקב רפואי.

התובע טוען, כי הוא עודנו מקבל טיפולים רפואיים בבית החולים ובקופת חולים. כן טוען, כי היה בתקופת מנוחה בת 4 חודשים. לטענתו, בעקבות התאונה הוא לא היה מסוגל לשוב לעבודתו במשך תקופה ארוכה אולם בשל אילוצי תפקידו, חזר לעבודה חלקית על אף כאביו. לטענת התובע, הוא עודנו סובל מכאבים אשר אף החמירו. לטענתו, בעקבות פגיעתו הוא הפך למוגבל ונגרמו לו הוצאות והפסדים רבים והוא אף נזקק לעזרת צד שלישי.

התובע עותר לפיצוי בגין הפסד שכר לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, הוצאות נסיעה לעבר וכאב וסבל.

הנתבעת מתנגדת לתובענה וטוענת, כי דינה להידחות. הנתבעת מכחישה את עצם התרחשות התאונה וטוענת, כי אף אם אירע האירוע המוכחש הרי שאירע בנסיבות שונות מהנסיבות הנטענות על ידי התובע.

לטענתה, התובע מסר לה מידע כוזב בעניין הנזק והעלים ממנה מידע חיוני לבירור חבותה וזאת בכוונת מרמה, דבר הפוטר אותה מחובת פיצוי ושיפוי בהתאם להוראות חוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981.

הנתבעת מכחישה את נזקיו הנטענים של התובע וטוענת, כי הם מוגזמים ומופרזים. כן טוענת, להעדר קשר סיבתי, עובדתי ורפואי בינם לבין התאונה. לטענתה, הפגיעות הנטענות הינן קלות ביותר ולא הותירו או יותירו בתובע נזק, נכות או מגבלה. לטענתה, התובע מנסה לשייך לתאונה הנטענת מחלות ופגיעות קודמות.

הנתבעת טוענת, כי עסקינן בתאונת עבודה ועל כן על התובע למצות תחילה זכויותיו במל"ל. הנתבעת מתנגדת להגשת אישורי המחלה אשר הוצאו למפרע.

ראיות

בדיון שנערך ביום 22.11.07 מונה פרופ' צינמן כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. המומחה קבע, כי נכותו הצמיתה של התובע בגין התאונה הינה בשיעור 0%. למומחה נשלחו שאלות הבהרה וכן הוא נחקר על האמור בחוות דעתו. בנוסף, העיד התובע. כמו כן הוגשו ראיות בכתב. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

לאחר עיון במכלול טענות הצדדים והחומר אשר הוצג לפניי מצאתי, כי דין התובענה להתקבל, כפי שיפורט.

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לעצם התרחשות התאונה ובאשר לנזקי התובע בגינה.

מישור החבות

במסגרת כתב התביעה טען התובע, כי ביום 19.1.06 בשעות הצהריים או בסמוך לכך, שעה שנהג ברכב נשוא התובענה בכביש עוקף נצרת ארעה לו תאונת דרכים (סעיף 4 לכתב התביעה). במסגרת כתב ההגנה שללה הנתבעת את עצם התרחשות התאונה. במסגרת סיכומיה טענה הנתבעת, כי התובע לא הוכיח את אירוע התאונה. כן טענה הנתבעת, כי לא מונחת בפני בית המשפט גרסה עובדתית באשר לנסיבות התאונה.

כאמור, במסגרת כתב ההגנה הכחישה הנתבעת את עצם התרחשות התאונה. התובע לא נחקר בחקירה ראשית ולפיכך, לא מסר בעדות ראשית את גרסתו לנסיבות התאונה בה היה מעורב, לטענתו. העובדה שעסקינן בתיק המתנהל על פי חוק הפלת"ד ועל כן לכאורה אין שאלת אחריות, אינה פוטרת את התובע מלהוכיח שנפגע בנסיבות העונות על הגדרת תאונת דרכים בחוק. עם זאת, במסגרת ישיבת קדם משפט אשר נערכה ביום 22.11.07 טען בא כוח הנתבעת כי "אני סבור שמדובר בתאונת עבודה, התובע שמאי רכב, עבר מנצרת לנצרת עלית באמצע עבודה, מדובר בשפשוף בין שני כלי רכב, התאונה הייתה בשעה 12:00". מצאתי, כי טענתו האמורה של בא כוח הנתבעת מהווה הודאה בעצם התרחשות התאונה כך שהשאלה אשר נותרה במחלוקת הינה שאלת הנזק.